גזר דין בתיק ת"פ 232-09

הנאשם הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירות לפי סעיפים 2 ו- 13(ב)(1)(א) לחוק שמירת הניקיון, תשמ"ד - 1984, בהתייחס לשני אירועים בלבד מתוך האירועים שפורטו בכתב האישום, בעבירה לפי סעיפים 4 ו- 14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח - 1968, ובעבירה לפי תקנות 2 וסעיפים משנה לתקנות רישוי עסקים (תחנת מעבר לפסולת), תשנ"ח - 1998, יחד עם סעיפים 10א' ו- 14 לחוק רישוי עסקים.

ההרשעה התייחסה לשני אירועים שבהם נצפתה משאית בבעלות הנאשם המשליכה פסולת ברשות הרבים, לניהול עסק של תחנת מעבר, איסוף הובלה ומיון של אשפה ובניהול אתר אחר לסילוקה, מבלי שהיה בידי הנאשם רישיון לפי חוק רישוי עסקים ובהפעלת תחנת מעבר, ללא רישוי, כאמור, וללא התשתיות והדרישות הקבועות בחוק.

ב"כ המאשימה ביקש להחמיר עם הנאשם, הגם שהוא הסכים שיש לשקול לקולא שאין לנאשם עבר פלילי. טען התובע, כי המדובר הוא בתקופה ארוכה של ביצוע העבירות, במשך מספר שנים, וכי העבירות בוצעו לאחר שהתרו בנאשם והוא המשיך בהתנהלותו הקלוקלת במשך שנים. התובע הגיש סיכום סיור, שנשלח לנאשם בימים האחרונים, ממנו עולה, שהנאשם ממשיך ומבצע עבירות, בכך שאין במקום שילוט, אין גידור ואין תשתיות לתחנת מעבר. טען התובע, כי המסמך מוגש בעיקר על מנת לבסס דרישות סביבתיות שהתבקש ביהמ"ש לכלול במסגרת גזר הדין. התובע ביקש להורות על סגירת העסק והפסקת ניהול לא במקום והחזרת המצב בשטח לקדמותו. לעניין זה, הפנה התובע לסעיפים שונים בחוק רישוי עסקים ובחוק שמירת הניקיון, המסמיכים את ביהמ"ש ליתן צווים, לרבות צווים לביצוע ולניקוי.

התובע הפנה לפסיקה במקרים דומים, לטענתו, ובסופו של יום ביקש להטיל על הנאשם קנס מרתיע, בסכומים של מאות אלפי שקלים, לחייב אותו לחתום על התחייבות בסכום כפול וליתן צווים אופרטיביים לסגירת תחנת המעבר ולהשבת המצב בשטח לקדמותו.

מנגד, ביקש הסנגור, שלא למצות את הדין עם מרשו ולנהוג בו במידת הרחמים. טען הסנגור, כי הנאשם זוכה בחלק גדול מן האירועים שפורטו בכתב האישום וכי מאז הגשת כתב האישום ועד היום, לא הופעלה במקום תחנת מעבר ולא נשפכה שם פסולת על ידי הנאשם. לעניין הדו"ח שהוגש במסגרת הטיעונים לעונש על ידי התובע, טען הסנגור, כי הוא אינו רלוונטי לעבירות שבוצעו על ידי הנאשם וכי לנאשם אין שליטה על המקום.

ביקש הסנגור, לשקול לקולא את נכותו של הנאשם, שהיא בשיעור מאה אחוז, בהיותו חולה במחלת הפוליו. הסנגור הדגיש את מצבו הבריאותי הרעוע של הנאשם, חלק מן הדברים פורטו בטיעוני הסנגור ועל חלקם האחר ניתן ללמוד מן המסמכים הרפואיים הרבים אשר הציג הסנגור במסגרת טיעוניו לעונש. מפאת צנעתו של הנאשם, לא אפרט את הדברים.

הסנגור הציג רשימה של תיק הוצאה לפועל, מהם עולה כי לנאשם חובות בסכום של כ- 800,000 ש"ח בשל הסתבכויות בשנים האחרונות.

עוד ביקש הסנגור, להביא בחשבון שהמדובר הוא בעבירות שבוצעו לפני 6 ו- 7 שנים וכי המדובר הוא בשטחים פתוחים שכל אדם החפץ בכך יכול להיכנס אליהם.

לעניין גובה הקנס, טען הסנגור, כי בשל מצבו הרפואי והכלכלי, אין ביכולת הנאשם לשלם קנס אפילו לא בסכום של שקל אחד והוא מתקיים היום מקצבת ביטוח לאומי.

נדמה לי שאין צורך להכביר במילים בעניין חומרתן של העבירות בהן הורשע הנאשם. עבירות על חוקים אשר עניינם שמירת הניקיון ואיכות הסביבה פוגעות באופן חמור באיכות הסביבה, באיכות החיים של הציבור, במקורות המים, הן מזהמות את השטחים הפתוחים והשטחים הציבוריים ופוגעות בתשתיות. לא אחת נאמר בפסק דין, כי בתי המשפט מצווים להחמיר עם עברייני איכות הסביבה ואכן זאת המגמה של השנים האחרונות. במקרה הזה, המדובר הוא בניהול תחנת מעבר לפסולת שנמשך במשך תקופה ארוכה, ובעבירות נוספות, כפי שרשמתי לעיל. מבחינה זו, ראוי שהעונש שיוטל על הנאשם יהלום את חומרת העבירה, אשר בוצעה במהלך שנים, בידיעה ברורה של הנאשם כי הוא מבצע עבירות.

אכן, במקרים דומים, הושתו על נאשמים קנסות בסכומים גבוהים, אשר אפילו עולים על סכום של 100,000 ש"ח. ניתן לומר כי בעבירות ונסיבות דומות, הושתו על נאשמים קנסות בסכומים שבין עשרות אלפי שקלים למאות אלפי שקלים, כך שתחום הענישה לעניין הקנס הוא רחב.

מנגד, ענישתו של נאשם תהא תמיד אינדיבידואלית, מבחינה זו שביהמ"ש יביא בחשבון את נסיבותיו הספציפיות של המקרה, כמו גם נתונים אישיים של הנאשם, במקרה המונח לפניו.

לאחר ששקלתי את טיעוני ב"כ הצדדים, מצאתי כי השתת סכום קנס בסכומים כאמור, משמעה יהיה, למעשה, מאסרו של הנאשם. לעניין זה, אין לשכוח כי המדובר הוא בנאשם נכה פוליו, בשיעור של מאה אחוזים.

לא רק זאת, אלא שהמסמכים הרפואיים שהוצגו בפניי מעלים, כי הנאשם חולה במחלות רבות וגם מצבו הנפשי בשנים האחרונות אינו שפיר.

הוצג מסמך, ממנו עולה, כי חובותיו של הנאשם הם רבים ובסכומים גבוהים מאוד, כך שהשתת קנס, אשר לא יהיה ביכולת הנאשם לשלם אותו, אפילו לא בתשלומים, יוביל בסופו של דבר למאסרו של הנאשם.

לשיקולים האמורים, מצטרפת העובדה, שהנאשם הוא נעדר עבר פלילי וזו הפעם הראשונה שהוא מורשע בדין.

אשר לטענתו של התובע, כי הפעילות של הנאשם נמשכת במקום עד היום, הרי בהעדר עדות ישירה לכך, ומשטוען הנאשם כי לא הוא שממשיך בהשלכת לכלוך במקום, לא אוכל לקבוע כדבר שבעובדה, לצורך מתן גזר דין זה, כי הנאשם הוא זה שממשיך בפעילות האסורה ולא אוכל לשקול שיקול זה בין השיקולים לחומרא. נזכיר כי מחומר הראיות עולה כי אין המדובר הוא במשקו של הנאשם אלא של הוריו, וכי המקום פתוח לכל עבר.

בהקשר זה, הואיל ואין בפניי עדות כי הנאשם הוא זה אשר הביא למצב הקיים היום במקרקעין נשוא כתב האישום, ונוכח העובדה שאין המדובר בשטח שבבעלות הנאשם, הרי לא יהיה זה נכון להטיל על הנאשם את מלאכת הניקוי והחזרת המצב לקדמותו, שכן אין בידנו הידיעה וההוכחה כי הנאשם הוא שאחראי לערימות הפסולת שקיימות היום במקום.

לאור כל האמור לעיל, ולאחר ששקלתי את כל השיקולים לחומרא ולקולא, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: